<h1>ראבי"ה סימן תתמ"א</h1>
<h2>דף ג:</h2>
גרסינן בפרק קמא דכתובות הרי שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג ופתו אפויה ומת אביו של החתן או אמה של הכלה מכניסים את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה [לחופה] ובועל בעילת מצוה [ופורש] ותו [לא חיילא אבילות] לגבייהו [כ]ברגל, וקוברים את המת ונוהגין שבעה ימי המשתה ואחר כך נוהגין שבעה ימי אבילות, ומיהו כל שבעה ימי משתה ושבעה ימי אבילות הוא ישן בין אנשים והיא ישינה בין הנשים דדברים שבצנעה נוהג בשבת וגם ברגל, ודוקא אביו של חתן ואמה של הכלה דליכא דטרח קמייהו, אבל איפכא לא. כתב בהלכות גדולות הני מילי לאביו ולאמו אבל לשאר מתי מצוה לא, כגון אחיו ואחותו, מכניסין אותן לחדר והחתן והכלה נכנסין לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואחר כך נוהג שבעה ימים אבילות ושוב נוהג שבעת ימי המשתה וחושב מימי האבילות למישלם שלשים, ובאותן שבעה ימים הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין נשים. ואינו נראה לי דאם מותר לבעול בעילת מצוה אם כן היה רג(י)ל [לגביה] והיה נוהג ימי המשתה ושוב שבעה ימי אבילות, ותו היא גופא מנא לן דמכניסין את המת לחדר וחתן וכלה לחופה הא אמרינן אבל איפכא לא ואם כן יקברוהו לאלתר ואסור עד שלשים יום לעשות נשואין. ואם לא קיים פריה ורביה אם מותרים בתוך שלשים יום דבר זה פירש אבא מורי ורבי בתשובותיו. ואפילו אם טבחו טבוח חילקו חכמים בין נתן מים על גבי בשר ללא נתן. ואין מונעין תכשיטין מהכלה כל שלשים יום.
